שמירה על אמצעי החימום באינפרא-אדום בחדר האמבטיה – בטוחים ויבשים
התקנת נורות אינפרא-אדום בחדר האמבטיה יכולה להיות מסוכנת אם לא נוקטים בזהירות. בחדר כזה יש אדים בכל מקום, ומים עפים לכל כיוון. במצב כזה, שימוש ברכיבי חימום רגילים אינו רק בחירה גרועה – זו סכנה אמיתית.
אם רוצים שקט נפשי מוחלט, אי אפשר לסמוך רק על הנורה עצמה. יש לוודא שכל המערכת עומדת בתקן IP65.
למה הלחות היא האויב
העניין הוא שהמים אוהבים למצוא דרך בין רכיב החימום לבין המסגרת המתכתית. זו דרך מצוינת לגרום לכישלון של המערכת.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במעטפות קוורץ מאוטמות ובסגרים מיוחדים בקצוות הנורה. תקן IP65 הוא בעצם “פוליסת ביטוח” שמונעת מאבק להיכנס לחיבורים החשמליים ומונעת ממים לחדור לשם.
אנו גם משתמשים בסגרים מסיליקון בטמפרטורות גבוהות בנקודות החיבור של החוטים. זה מונע מהלחות לחדור לשם. אם הסגרים האלו נפגעים, עלולה להיות בעיה חשמלית.
הפתרונות האמיתיים
בדרך כלל אני משתמש בצינורות קוורץ לחימום באינפרא-אדום. הקוורץ מצוין, מכיוון שהוא יכול לעמוד בשינויים פתאומיים בטמפרטורה מבלי להישבר.
ומכיוון שהלחות פוגעת במתכות, אנו משתמשים בחיבורים מצופים זהב או ניקל. זה מונע קורוזיה שעלולה לפגוע בחיבורים עם הזמן.
דבר נוסף שצריך לשים לב אליו הוא ירידת המתח. רוב המערכות פועלות במתח של 230V, אך צפיפות החום משתנה בהתאם להספק החשמלי. אם משתמשים בנורות בעלות הספק גבוה, הן יפלטו הרבה חום. יש לוודא שהמערכת מאובזרת באוורור טוב, אחרת החום העודף עלול להרוס את הסגרים של תקן IP65.
הפשרות בעולם האמיתי
ראשית, יש לחבר את המערכת למגן GFCI. גם עם הסגרים הטובים ביותר, צריך להיות מערך הגנה נוסף.
אך יש גם חיסרון – כשאוטמים את המערכת כדי שהמים לא יחדרו, אנו גם כולאים את החום בתוך המערכת. זה אומר שהנורה עלולה להיות חמה יותר מאשר נורה שנמצאת בחדר פתוח.
יש לוודא שחומרי המערכת יכולים לעמוד בחום. אם לא, הסגרים עלולים להישבר, והמערכת תחזור למצב ההתחלתי שלה.