הסיבה הנסתרת לכישלון החיממים “עמידים למים” שלכם
יש סוד בנוגע לחיממים אינפרא-אדומים “עמידים למים”: ברוב המקרים, החומרים שמשמשים לבידוד אינם מונעים את חדירת המים דרך המארז של החיממה. הגורם האמיתי לכישלון הוא נקודת החיבור של החוטים.
כאשר החיממה פועלת בעוצמה גבוהה, הנקודה שבה החוטים נמצאים במגע עם רכיב החימום נהיית נקודת חום קיצונית. רוב החברות משתמשות בחומרי בידוד זולים, שאינם יכולים לעמוד בחום הזה. החומרים האלו מתקשים, נסדקים ומתכווצים. כאשר האטימה נהרסת, הלחות יכולה לחדור פנימה. כתוצאה מכך נוצר קצר חשמלי.
הפיזיקה שעומדת מאחורי הכישלון
דרגת IP65 אמורה למנוע חדירה של אבק וזרמי מים בלחץ נמוך. אך החום משנה הכל. ראיתי יותר מדי מכשירים שמשתמשים בחומרי סיליקון זולים, שנהרסים במהלך החימום. החומרים האלו מתקשים ונסדקים. זה יוצר פער קטן – בעצם “צינורית” – שמאפשר ללחות לחדור פנימה.
אנחנו עושים דברים אחרת כדי למנוע זאת. אנחנו משתמשים בחומרים בעלי נקודת התקשות גבוהה, ומוודאים שהחוטים מונחים בצורה מושלמת לפני האטימה. אם יש אפילו חלל אוויר קטן, האוויר יתרחב כשהחום עולה, וזה יגרום לפגיעה באטימה.
למה השיטה התעשייתית חשובה
אי אפשר פשוט לשים קצת דבק בחור ולחשוב שזה מספיק. אטימה אמיתית היא תהליך מרובה שלבים. אנחנו חותכים את החוטים לאורך מדויק, ומעטפים אותם בחומרים אטומים לחום לפני האטימה הסופית. זו שיטה דו-שכבתית – כך שגם אם החומר החיצוני נפגע מהחום, האטימה הפנימית נשארת אטומה.
דבר אחד שצריך לזכור
יש כאן פשרה: אטימה טובה יותר גורמת לחוטים להיות קצת יותר קשיחים. אי אפשר פשוט לכופף את החוטים בזווית חדה ליד נקודת החיבור. אם עושים זאת, עלולה להיווצר שבר בחומר האטום. ודאו שהחוטים מונחים בצורה חלקה, ואל תכופפו אותם בזווית חדה.